שואפים לסימטרייה?
המונח סימטריה מתייחס לכל מדידה שהיא אחידה, בעלת שיווי משקל הנותנת תחושת פרופורציה, יופי והרמוניה. והסיבה שבגללה לעתים קרובות אנו מוצאים דברים סימטריים יפים מבחינה אסתטית, נעוצה בשורשים הביולוגיים והתרבותיים שלנו.
המוח האנושי, שהוא מעין "מחשב לזיהוי תבניות" מחווט להעדיף סימטריה, ודפוסים סימטריים פשוטים וצפויים יותר עבורו. כשאנחנו רואים משהו סימטרי, הדבר דורש מהמוח שלנו פחות מאמץ לעיבוד. מה שגורם לאובייקטים סימטריים להרגיש מאורגנים יותר יציבים יותר, מאוזנים, הרמוניים ופחות כאוטיים. דבר תחושתי עצבי המקושר למערכת הפרה-סימפתטית (עונג, רגיעה). אסימטריה, לעומת זאת, יכולה להוביל לדיסוננס קוגניטיבי שהמוח שלנו חייב לעבוד קשה יותר כדי לפענח ולהבין.
בעולם הטבע, אורגניזמים נוטים יותר לשרוד אם הם יכולים לזהות במהירות ולהבין את הסביבה שלהם. אובייקטים סימטריים מעידים לרוב על יכולת חיזוי ובטיחות, בעוד שאסימטריה יכולה לרמוז על משהו כבוי או מאיים. לדוגמה, בעלי חיים סימטריים הם בדרך כלל בריאים, בעוד שבעלי עיוותים או אי-סדירות עלולים להיתפס כחולים או פצועים. המשיכה שלנו לסימטריה יכולה להיות קשורה לאינסטינקטים ההישרדותיים הללו.
מנקודת מבט אבולוציונית, שייתכן וקשורה למבנה המוח, סימטריה, היא לעתים קרובות סימן לבריאות. בטבע, בעלי חיים וצמחים רבים מציגים סימטריה כסימן לגנים טובים, להתפתחות תקינה ולכושר. מחקרים רבים הראו שפנים סימטריות נתפסות כאטרקטיביות יותר. באופן לא מודע, פרצופים סימטריים מפעילים חלקים מסוימים במוח, הקשורים לתגמול והנאה, מה שעשוי להסביר מדוע אנחנו נמשכים אליהם. הסימטריה בפנים משמשת "קיצור דרך" למוח שלנו לזהות יופי וגנטיקה טובה במהירות.
בקרב תרבויות שונות במהלך ההיסטוריה, הסימטריה היוותה ומהווה עדיין עיקרון מנחה באמנות, אדריכלות ועיצוב. ביוון ובמצרים העתיקה, פירמידות ופסלים בעיצוב סימטרי העבירו תחושה של סדר ושלמות. סמלים ומבנים דתיים רבים, עד ימינו אנו, מושתתים על דימויי סימטריה, כדי לעורר תחושת סדר וחיבור לאלוהי. העיצוב הסימטרי של כנסיות, מסגדים, מקדשים ואפילו מנדלות במסורות בודהיסטיות, יוצר תחושה של איזון והשתקפות רוחנית, מייצג שלמות, אחדות, ומשקף את האידיאל של יקום מאוזן והרמוני.
אז הבנו שהמוח האנושי משתוקק לסדר, אובייקטים סימטריים ניתנים לחיזוי - הם פועלים לפי כללים. הסימטריה משרה תחושת איזון, נוחות רגשית ואף יכולה לספק תחושות של ביטחון ויציבות. לעומתה, הא-סימטריה, מאלצת את המוח שלנו לעבוד קשה יותר כדי להבין את אי הסדירות, שעלולות ליצור אי נוחות, מתח ואפילו חרדה קיומית.
אך, האם התפיסה הזו רלוונטית כאשר אנחנו מתייחסים אל הגוף שלנו? האם אנחנו סימטריים?
בשלבים הראשונים של ההתפתחות המוטורית, כאשר "לומד" התינוק להתהפך, הוא למעשה נפגש בפעם הראשונה עם המושג "סימטריה". על מנת שיתהפך, על התינוק לחצות, את מה שנקרא "קו האמצע". עליו להעביר את היד או הרגל או הכתף מצידו האחד של גופו, אל עבר צידו האחר. כך, למעשה מתחילה להתפתח ההפרדה בין שני צידי הגוף. הפרדה זו קריטית להמשך ההתפתחות המוטורית והתנועה במרחב: זחילה, ישיבה, הליכה.
כבר מלידה מתקיימת אצלנו דומיננטיות של צד אחד. אמנם לוקח לה מספר שנים להבשיל, אך היא שם. אנו נוטים להתייחס ליד שלטת, או רגל חזקה, אך הדומיננטיות באה לידי ביטוי גם בעיניים, באזנים באף...
התיעדוף הזה, יוצר בגופנו א-סימטריה. למעשה, אם נתבונן לעומק בכל אחד מהאברים הזוגיים שלנו, הן באברים הפנימיים והן באברים החיצוניים, נבחין שאף אחד מהם אינו סימטרי. אפילו לא צבע העיניים...
כאשר אנחנו פונים לעשות פעילות גופנית אנחנו נוטים לשים לנו כמטרה, לבצע תרגילים באופן סימטרי. לתרגל או לחזק את שני הצדדים באופן שווה. חלק מהפעולות שאנו נדרשים לקיים, הן אכן "סימטריות" ריצה, שחייה, טיפוס. אך סימטריה מוחלטת אינה אפשרית. מה גם, שרוב הפעולות היומיומיות אותם אנחנו מבצעים אינן סימטריות, כל צד שלנו מתבקש לעשות משהו אחר. אפילו האביזרים בהם אנחנו משתמשים אינם בנויים באופן סימטרי: דוושת הגז, סכין מטבח, סקייטבורד, דלת המקרר. כך, שברוב המקרים, צד אחד של הגוף שלנו נדרש לעשות דבר אחד, ואילו הצד השני נדרש למשהו אחר. הרבה פעמים נמצא, כי צד אחד (הדומיננטי) פועל את הפעולה, ואילו הצד השני פועל כמייצב או תומך של הפעולה או של הצד הפועל ודווקא הסימטריה כאן אינה רלוונטית.
כאשר אנחנו רוצים דרך שיעורי תנועה, לפתח גוף "יודע", משוכלל בעל יכולת תנועה משופרת, נרצה ליצור הזדמנויות לאבחנה הזו להבדלים בין הצדדים. ראשית כדי באמת להכיר במיומנות שלנו ולהרחיב אותה, אבל בנוסף, נרצה לגרות את המוח שלנו, לפלרטט ולהיפגש עם האסימטריה שמתקיימת אצלנו, בסביבה בטוחה, רגועה ומהנה על מנת שהוא, המוח, יוכל מתוך תכונתו הטבעית לייצר תבניות סימטריות ולהכיל התנהגויות מוטוריות זהות מצד פועל אחד על הצד הפועל האחר.
פסיעות ראשונות\ד"ר חוה שלהב
Comments