??למה לעבוד קשה כשאפשר פשוט להשען

חונכנו לעבוד קשה. חונכנו להוציא לעצמנו את המיץ. כדי להרגיש, כדי לחוות, כדי להגיע אל הקצה.

ומה עם כל מה שבדרך?

אם לרגע הייתם שוכבים על השטיח, המזרן או המיטה והייתי מבקשת מכם לשלב ידיים מאחורי הראש ולהרים את הראש בתוך כפות הידיים: מיד תחשבו שהמדובר בתרגיל לחיזוק שרירי הבטן. למה? כי חונכנו לעבוד קשה

אז זהו, שלא! די! לא תמיד יש הצורך לכך.

מה אם אלחש על אוזניכם ואבקש להקטין את ההרמה עד כדי שבקושי עכבר יוכל לעבור תחת ראשכם. מה אם אבקש מכם לכנס את הסנטר פנימה לכיוון החזה ולעגל את כל חוליות הצוואר? אט אט תבחינו כי חוליות בית החזה מתעגלות, ואנו נשענים אל מרכזו של הקימור בחלק האחורי של בית החזה.

נקודות המשען.

בכל מצב שלא נהיה, אנו זקוקים לנקודות המשען. (אתם יכולים לבחון את האספקט הרגשי של המשפט הזה במקביל).

נקודות ההישענות של הגוף הן על מנת לקבל תמיכה, להרים את עצמו ולהניע. סוד נקודות המשען למעשה פועל באופן כזה שככל שנמצא יותר כאלה, כך תפחת העבודה הקשה אליה כל כך הורגלנו. נגלה איכות רכה וזורמת שיכולה להתקיים במקביל לעולם המיסטי של מערכת הנשימה וככל שנשכלל את הטכניקה- נוכל אף לפתח בה זריזות שועלית.

בכל פעולה, בה לא נדע או לא נשכיל להשתמש בנקודות ההישענות והתמיכה כלפי הרצפה, או המצע אליו נשענים- השרירים ייכנסו לעבודת החזקה ועומס. למה? כדי שנהיה בטוחים. מערכת העצבים הטובה, האמונה על אבטחתנו מפני כל פגע רע, תדאג באופן אוטומטי לגייס מערכות שרירים רבות, גם אם אינן נוגעות בפעולה עצמה, על מנת לשמור עלינו מוחזקים ובטוחים. באופן זה, ברגע שבו תרימו את הראש בעזרת כפות הידיים, מיד יתגייסו שרירי הצוואר, חגורת הכתפיים והבטן.

אבל ישנה אפשרות נוספת: להבין שברגע שהראש נשען לעומק כפות הידיים, כבר שרירי הצוואר יכולים להרפות, וההישענות אל בית החזה המקומר, מאפשרת למעשה לנפח את חלל הבטן ולמלא אותו באוויר.

ומדוע אני טורחת להעיר תשומת לב לנושא האזוטרי הזה? שהרי מה לנו ולהרמת הראש בשכיבה על הגב???

אז אם נרחיב את התמונה ונתבונן בפעולה פשוטה של קימה מן הרצפה למצב עמידה:

הדרך הקצרה ביותר תהיה גיוס כל שרירי המרכז, הרמת הגב באופן ישיר לכיוון הרגליים ובמאמץ עילאי נמצא עצמנו מתרוממים קדימה בגניחה, עוצרים על הדרך את הנשימה ומביאים עצמנו בתום מסע מפרך אל העמידה המיוחלת.

אז בואו ננסה ווריאציה: ומהשכיבה אל הגב, נתגלגל אל הצד.

"יופי, הגענו, מה הלאה?"

עכשיו, נתחיל לחפש ולאתר את הכלים העומדים לרשותנו: נקרב את הירך התחתונה אל הבטן, את העליונה נגרור כפופה לאחור. שימו ליבכם אל כל המצע הזה שאתם שוכבים עליו, בו כל צידה של הרגל התחתונה נמצא במגע מלא עם הרצפה עומד לרשותכם להישענות, פנים כף הרגל ופנים השוק של הרגל שנגררה לאחור עומד לרשותכם, והכי חשוב: כפות הידיים!. והנה הפכנו להולכי על ארבע. ודרך ההישענות אל כפות הידיים והשתרשותן אל הרצפה, נגלה כי כוח קסם מרים אותנו לישיבה. ומשם- הדרך סלולה: דרך עמידה אל הברך, נעמיד כף רגל: והגענו!

פלדנקרייז מקדיש לטובת העניין סדרת שיעורים ולא פוטר את הדבר בפוסט, אלא, שהדבר אותו אני רוצה להדגיש הוא החיפוש. צאו למסע, חפשו את האופן שבו אפשר להעביר את המשקל ממקום למקום, מאיבר לאיבר. להעתיק אותו על מנת לצאת לתנועה או פעולה אותה אתם רוצים לבצע: מישיבה לעמידה, ביציאה מהרכב או סתם בתרגיל פשוט של הרמת הראש.

נקודות המשען יעניקו אפשרות חדשה לתנועה ותפקוד. עוד צעד בדרך אל החופש!