אני יציב משמע אני זז
היציבה, בואו נדבר עליה רגע.
כדי להבין מה היא יציבה וכדי לבדוק את עצמנו ביחס אליה, אני רוצה לקחת רגע צעד אחורה, ולפשפש בהגדרה המילונית למונח: יציב
יַצִּיב
תֹּאַר וְזָכָר
1.
קָבוּעַ, אֵיתָן, בִּלְתִּי נָתוּן לְשִׁנּוּיִים מְהִירִים, בִּלְתִּי רוֹפֵף.
"אֱמֶת וְיַצִּיב וְנָכוֹן וְקַיָּם... הַדָּבָר הַזֶּה עָלֵינוּ"
קבוע, איתן, בלתי נתון לשינויים מהירים. עולה אצלי שאלה: מתי בדיוק הרגשתן/ם לאחרונה שנדרש מהגוף שלכן/ם להיות קבוע ובלתי ניתן לשינויים?
הרי כל מהות החיים שלנו היא השתנות בכל רגע נתון. אם לא כבלנו את עצמנו לכיסא במשך 8-10 שעות, הרי שאין לנו שניה אחת שבה אנחנו איתנים, קבועים ולא נתונים לשינוי. ואם לחזור לראשית האנושות שבה היינו מוכרחים להניע את גופנו על מנת לדאוג לעצמנו לתזונה וקיום. הרי שבדומה לכל יצור חי, אין לנו שום קשר לקיבעון.
אם כך, המונח יציב הוא לא מדוייק.
אז הלכתי לעולם אחר. מערכות יחסים.
"אני נמצאת במערכת יחסים יציבה". אנחנו נוטים לתאר מערכות יחסים ככאלה. יציבות או לא יציבות. ומה פה? הרי גם פה התיאור אינו מדויק. זה לא קיים וזהו. מערכות יחסים הלא הם אחד הדברים הדינאמיים שקיימים. השתנות בלתי פוסקת, מערכות רגש סבוכות באילוצי חיים והיסטוריה אישית. כשאנחנו משתמשים בתואר 'יציב' על מנת לתאר מערכת יחסים, אנחנו לרוב מתכוונים לכך שהיא שם, קיימת, על אף, למרות ואפילו בגלל היכולת שלה להכיל את כל השינויים של הפרטים המרכיבים אותה בפרספקטיבה ארוכת טווח.
והנה פה אני חוזרת לענייננו; למערכת היחסים האינטימית ביותר שעלינו ללמוד לקיים: אנחנו וגופנו.
כדי לתפקד למרחקים ארוכים במערכת היחסים בינינו ובין גופנו אנחנו מוכרחים לייצר את אותה הדינאמיות-היציבה כמו בכל מערכת יחסים. אנחנו מוכרחים להבין שאין לנו דבר אחד או שניים לשנות או לעשות אחרת עם איבר כזה או אחר, לא לקחת את הכתפיים אחורה כדי לעמוד "ישר" ולא "להכניס את הבטן" כדי לשמור על הגב, אלא לשכלל את המערכת כך שהדינאמיות תכלול את סך כל החלקים שלנו בכל רגע נתון של השתנות.
אנחנו מתקיימים כחיה הולכת על שתיים, עם בסיס מאוד צר. משמע שההשתנות שלנו בכל רגע נתון היא קריטית. אין לנו על מי להשען אלא על… התנועה. התנועה היא יכולת השתנות הפרטים באופן מסונכרן ומתואם, והיא הדבר היחיד שיכול לספק יציבות.
החיים כאוקסימורון.
Comments